הבסיס
של הרשת הסמנטית מכיל שלוש טכנולוגיות
העיקריות: שפות XML, OWL והוספת
חוקים בשפת ה-
RDF. XML מגדיר סינטקס כללי לסטרוקטורות סמנטיות כסטנדרט יחיד להיפר
טקסטים. בתוך משפטים של XML תהיינה רשומות סמנטיות שכוללות
מידע על משמעות המסמך באופן שמובן למכונה.
RDF – Resource Description Framework, זהו אוסף חוקים המגדיר צורת כתיבה
של רשומות סמנטיות.
OWL – Web Ontology Language זוהי שפת האונטולוגיות. בעזרתה אפשר ליצור ולהשתמש במילונים סמנטים.
הקונצפציה
של Semantic Web הינה הדרגה הגבוהה ביותר של קלסיפיקציה של המידע דבר שהופך עבודה משותפת של אנשים
ומחשבים לאפקטיבית יותר. ההבדל העיקרי בין Semantic Web ו- Web הוא
שכל עמוד ברשת הסמנטית
מכיל מידע בשתי שפות: אחת רגילה, שברורה למשתמש הקצה האנושי ושניה מיוחדת שבה המידע כביכול חסום לעיניו של
משתמש הקצה, אך
ברורה לתוכנות – סוכנים אינטלקטואלים, רובוטים. זוהי שפה מיוחדת המתארת את התוכן המוצג בעמוד בעזרת תגים
ואטריביוטים המובנים למכונות.
ברעיון
של רשת סמנטית יש שלושה עקרונות: אגרגציה, אבטחה ולוגיקה. משמעותה של האגרגציה היא שימוש משותף בנתונים בפתרון של משימה ב- Semantic Web כל סוגי הנתונים יכולים להיות בשימוש. לנתונים הללו מוגדרת מידע באופן סמנטי ע"י
אונטולוגיה (Ontology) מתאימה המאפשרת להשתמש בהם לפי
הצורך הגישה לנתונים נעשית ע"י SPARQL שהיא שפת
שאילתות.
העיקרון
של האבטחה
מאפשר קיומן של הרשאות על הרשת הסמנטית ומכיל חתימות
דיגיטליות, לצרכי שימוש של תוכנות לבדיקת מידע, כך שנוכל לקבל
אימות לנתונים
שקיבלנו שהם אכן הגיעו ממקור אמיתי,
לדוגמה: שרות
ציבורי כלשהו או
מסוכנות פרטית דרך משתמש אחר.
עקרון הלוגיקה
משמעותו פרוטוקולים,
שפת לתאור
עמודים ואוסף חוקים שקובעים כיצד יראו מבני הנתונים.
הלוגיקה הזאת היא זו שנותנת לרשת סמנטית הגדרות למתודולוגית בה יבחר אופן ביצוע הפעולות עם הנתונים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה